ניהול רפואי של האזור התורם

Donor Management — תכנון קליני של האזור התורם

מודל מתמטי

כיצד אנו מחשבים את פוטנציאל השיער?

האזור התורם הוא משאב ביולוגי סופי. ב-PHR מעריכים מראש כמה זקיקים אפשר לחלץ בלי לדלל את האזור התורם, מתוך ראייה של שנים קדימה.

$$DC = (D \times A) - (T + E)$$
מקרא המודל:
DC = קיבולת תורמת (Donor Capacity)
D = צפיפות גרפטים לסמ"ר
A = שטח האזור התורם
T = רזרבה קלינית למניעת דילול
E = צפי אובדן שיער עתידי

המטרה היא לא להגיע לדילול שנראה לעין באזור התורם. הסף משתנה ממטופל למטופל, לפי צפיפות השיער, עוביו וצבעו.

Micro-Surgical Art

שימור הרקמה והרשת הקפילארית

החילוץ נעשה במיקרו-פאנצ'ים בקוטר קטן, במטרה:

  • לצמצם את הפגיעה ברקמה סביב כל נקודת חילוץ.
  • לשמור ככל האפשר על אספקת הדם לזקיקים השכנים.
  • לצמצם הצטלקות, כדי להשאיר אפשרות לחילוץ נוסף בעתיד.
Regenerative Medicine

iPRF כטיפול תומך

במקרים מתאימים משולב iPRF (Injectable Platelet-Rich Fibrin), תרכיז טסיות ופיברין שמופק מדם המטופל, כטיפול תומך בהחלמת האזור התורם. ההתאמה נקבעת בפגישת האבחון.

שאלות ותשובות

ידע קליני למטופל

זוהי טעות נפוצה. זקיק שהוצא בשלמותו מהשורש לא יצמח שוב. לכן כל גרפט מחולץ בזהירות ומיועד מראש לאזור שנקבע בתכנון.

חילוץ יתר מוביל למראה "אכול עש" (Moth-eaten look) ולדילול קבוע. ב-PHR החילוץ מפוזר על פני האזור התורם ונספר לאורך ההליך, כדי להימנע מחילוץ יתר באזור אחד.

שלושה דברים: תכנון נכון של החילוץ, מכשור עדין, וטיפול משמר משלים לשיער הקיים, לפי הצורך.

מוכנים לאבחון רפואי מדויק?

תכנון האזור התורם מתחיל בבדיקה של הצפיפות ושל איכות השיער.

תיאום פגישת אבחון קלינית